מוצאי שבת? זה (לא) קל לעיכול...
צרבת? גזים? בטן נפוחה? מגרנות? מי שלא פגשה את הרשימה הזו, או לפחות סעיפים ממנה במוצאי שבת. שתקום בבקשה... ומי שנשארה לשבת, אז אחת משתי האפשרויות לפניה: או שכבר התרגלה לתחושה הכבידה הזו, או שאימצה לעצמה את שיטת 'הרפואה המונעת' אשר מיושמת להפליא בהרגלי התזונה של יום השבת.
"למעשה," פותחת ד"ר רינה גרנות מנהלת מרכז הכשרה, בריאות, מזון ושמירת המשקל, ומדריכת כושר ופילאטיס מאמנת ופסיכותרפיסטית, את הסוגיה, ואומרת, "ההרגשה הכללית של מוצאי שבת, אינה נובעת רק מהרגלי אכילה של סעודות השבת, אלא היא מתחילה עוד קודם לכן. בפונקציית הבישול, ובהתנהלות התזונתית של יום שישי..."
'האומנם? מה הקשר בין שישי למוצ"ש?' לא יכולתי להתאפק. ד"ר גרנות לא הופתעה מן ההפתעה שלי, אז היא פירטה לי את הדברים לפרוטות.
"אין זה סוד שהתחושות הפיזיולוגיות של מוצאי שבת, הן מושפעות ישירות ממה שאכלנו, וכמה שאכלנו, ואיך אכלנו במשך השבת. אבל את תשומת הלב העיקרית יש להסב כאשר אנחנו מעמידות את הסירים על הגז. וחותכות את הירקות לסלט.
"ככלל, סלטי הבריאות הנוחים לעיכול הם אלו שמבוססים על ירקות חיים וטריים, והרבה. אלמנטים בריאותיים נוספים הם שמן זית, מלח ים ולימון שמומלץ מאד להעשיר בהם את סלטי השבת, ובכלל. כאשר על השולחן מונחים סלטים אלו, ניתן לאכול מהם בשפע, ללא 'תג מחיר' לאחר השבת". אלא שאליה וקוץ בה, את הסלטים נוטים אנשים לאכול עם חלה, ושוב סלט, ושוב חלה וחוזר חלילה. ואז תחושת הכבדות של מוצאי שבת, לא מן הנמנע שהיא בוא תבוא. כמו גם תפיחות ואפילו מחנק. לכן, "יש לאכול מן החלה כזית, ולא הרבה מעבר לכך, ומן הסלטים ניתן ליהנות וליהנות, אך לא בצורה של 'ניגוב בחלה'"
בנוסף היא ממליצה, "טגנו בבקשה כמה שפחות, הטיגון מקשה מאד על העיכול. ואת אותותיו אנו מרגישים לפעמים אפילו עד יום ראשון בצהריים. מה שפחות מתועש, אתם עושים חסד לעצמכם ולמערכת העיכול שלכם" מה דעתכם להכין לבד מיונז ביתי לסלט ביצים של שבת? ד"ר גרנות מעידה שהיא מכינה מיונז כזה בשתי דקות בלבד. והבריאות?! זה כבר השכר הנוסף אחרי/לפני הטעם...
שימו לב לעצה המקורית הבאה: בכדי להגביל עצמינו בכמות אכילה, בריאה וסבירה. פשוט לערוך את שולחן השבת עם צלחות קטנות, לא בינוניות ולא גדולות. קטנות בלבד, חברות שמעתן?! כך האוכל יהיה במסורה ומידה, היא מבטיחה, ולא נכביד על הקיבה שלנו שעות נוספות. בעניין זה היא מציעה לאכול עם כף ולא עם כפית. האכילה שלנו תיכנס להילוך נינוח ומאוזן. "ודרך אגב, כמו שבשבת אסור לרוץ ולעשות פסיעה גסה. מי אמר שלא כדאי לאמץ לעצמינו, את עניין ה'אכילה בנחת'?
הקדירה של החמין, או הסיר של הטשולנט, תלוי מאיזה עדה הסבתא שלכם... דורשת הכנה עם תשומת לב. השקעה קטנה לפני שבת, תימנע את הסבל של אחרי שבת. שימו לב להוראות. כדאי לגזור ולשמור: "את הקטניות חשוב להשרות בבמים עם זנגוויל (אבקה או שורש), ואחר לבשל ולסנן. אם אפשר ואת גם בעלת סבלנות לא מעטה, כדאי מאד לבשל את הקטניות במי זנגוויל שלוש פעמים, כשבכל פעם שוטפים את הקטניות, שמים מים וזנגוויל חדשים. בשיטה זו אנו משליכים את החומר שנמצא בקטניות שגורם לגזים". רווחה והצלה ליהודים במוצאי שבת. נסו ותיהנו. "גם את הדגנים", היא מוסיפה, "יש להשרות בקערה/צלחת עם מים. החומר החלבוני שנמצא בדגנים וגורם לכאבי בטן, יתמוסס עם פעולה זו".
עוף? אל תעזו לחשוב על טיגון או בישול בשמן. האופציה הבריאה ביותר היא צלייה בתנור. מה שנקרא בעגה נוטפת רוק 'עוף בגריל'. אהם, טעים. כבר אמרנו? אפשר גם בישול במים ותבלינים- ב בלי עור ושומן הניתן להסרה). העוף יפריש מספיק טעם ושומן כדי ליצור רוטב טעים, ויותר בריא. לא צריך אבקות מרק....
ולכל עקרות הבית המסורות שמקפידות על מנה אחרונה. מתוקה. צמיגית. דבקית וכדו'. ד"ר רינה גרנות נותנת מקום של כבוד דווקא לסורבה. פרי טרי קפוא או חתוך. עתיר בוויטמינים, ובעל כמות סוכרים סבירה ולא מיובאת... (מאמר בנושא: גלידות וארטיקים האופציה הבריאה)
מי ש'טרח בערב שבת יאכל בשבת' ותרשו לי, הקטנה, להוסיף את האימרה הבאה, מי שאכל בשבת (נכון, ובריא) לא יסבול במוצאי שבת....