המלצות לתוכנית הרזיה
בתיה מירושלים
"מה קרה למראה שלי?", "מדוע העודפים מההיריון האחרון לא יורדים???" הייתי מופתעת, אף מעט מתוסכלת. מאז ומתמיד נראיתי רזה, אבל לא סתם רזה כי אם "ציפלונת". לאחר כל לידה הצלחתי ב"ה לרדת במשקל מהר מאוד, אבל אחרי ההיריון התשיעי ב"ה, אולי בגלל סכרת הריון שהייתה לי- פשוט לא הצלחתי לחזור למידותיי הקודמות.
ניסתי לעשות כל מיני דיאטות שקיבלתי מחברות, אבל המשקל הסרבן מאן לרדת!
החלטתי לקחת את העניין ברצינות. "אני צריכה איזושהי מסגרת, הדרכה אישית, הסברים, משהו..." חשבתי לעצמי. ופרסומת קטנה של ד"ר רינה גרנות צדה את עייני...
היה זה באחד הערבים. הייתי מוזמנת לחתונה שנערה באולם קרוב לשיעור שהעבירה אז רינה לנשים.
החלטתי "לקפוץ" לפני החתונה לשיעור הזה. "אולי ילמדו אותי שם איך להיפטר מהעודפים המרפדים..." ייחלתי בתקווה.
נכנסתי מעט בהיסוס. השיעור עוד לא החל ורינה קידמה את פניי בלבביות, או אז החל מסע הכרותינו והעודפים החלו להיפרד ממני בע"ה לאלתר.
במקצועיות רבה, לאחר שיחה ממושכת בה קלטה את צרכיי (ותאוותי...) בנתה עבורי רינה תפריט אישי שענה על כל דרישותיי הבסיסיות, תוכנית ההרזיה האישית הזו- הייתה המפתח להצלחה שלי ולמעשה גם של רינה.
לא קיבלתי דיאטה מסחרית מוכתבת שאמורה להתאים לכל הנשים בעולם, כי אם תפריט מזין, עשיר ומגוון שענה על הצרכים האישיים שלי. לא היה כאן שום פטנט, ולא הוקוס פוקוס - כדי לרדת במשקל לימדה אותי רינה כלל פשוט- צריך להקשיב לצורכי הגוף - לאכול כשרעבים, ולהפסיק לאכול עוד לפני שמרגישים "מפוצצים".
חברותיי לעומת זאת כשהן רוצות לרדת במשקל, הן נכנסות למשטר של דיאטה והדבר מכניס אותן ללחץ.
אצל רינה לא למדתי לעשות דיאטה כי אם לחיות אורח חיים אחר, בריא יותר, וב"ה זכיתי להעביר זאת גם לבני משפחתי.
שדרגתי את הבריאות של ילדיי. אם בעבר הייתי חייבת להכין להם תוספת של תפוח אדמה או פסטות, היום הם כבר למדו לאהוב ירקות ומזונות בריאים אחרים.
גם את ההתעמלות אוהבים הילדים. הם נהנים לרוץ יחד איתי בתוף הבית, ולעשות תרגילי אירוביקה וגמישות שבין היתר עוזרים לשריפת השומנים...
היום ב"ה אחרי שתי לידות נוספות אני לא מחפשת מתכוני דיאטה. קיבלתי כלים בסיסיים ועקרונות חשובים שעוזרים לי לאכול נכון, והגוף מגיב לכך, ובסיעתא דשמיא מתייצב על משקל המניח את דעתי.
"הכלל של לאכול לפי שובע ורעב חדר לתוכי עמוק- אמש השתתפתי באירוע משפחתי שנמשך עד השעות המאוחרות של הלילה, והיום בבוקר כשקמתי כלל לא הרגשתי רעב. בעבר כאשר הגיעה השעה 8:30 בבוקר הייתי חייבת לאכול כי צריך לאכול ארוחת בוקר. היום אני יודעת שאם לא רעבים אז לא חייבים לאכול. השעה 8:30 חלפה עברה ולא אכלתי עד שהרגשתי רעב פיזי ממש. הכנתי סלט גדול עם חביתה ונהניתי מכל ביס"
דבורה מבני ברק
דיאטות, דיאטות, דיאטות! מאז שאני זוכרת עצמי נלחמתי עם המשקל בתקווה שירד לצמיתות. אך
המציאות טפחה על פניי פעם אחר פעם, להתחיל דיאטה היה עבורי להיכנס אל תוך זירת מלחמה במשך כל שעות היום (והלילה..). התעסקתי עם אוכל וספירת קלוריות, והרגשתי שאני פשוט ב"עונש". התחושה של חטאתי, עוויתי, פשעתי ליוותה אותי - והסתחררתי במעין מעגל קסמים של דיאטה, הרזיה ושוב עליה במשקל, כך שבזמן שלא הייתי בדיאטה הרגשתי "זהו! לא משחקים שוברים את הכלים! "(ואוכלים, ואוכלים...), עד שהגעתי לד"ר רינה גרנות.
פתאום נפתח בפני צוהר חדש להבנה של הגוף, צרכיו והמניעים לאכילה. המושג של רעב רגשי הבהיר לי שלא תמיד אני אוכלת בגלל שאני באמת רעבה. כאשר אני חשה כאב רגשי או רוחני אני מנסה לרוב לפצות על כך בפיצוי גשמי. באוכל אני מוצאת לכאורה מוטיב של נחמה, אך האם לא כדאי למלא את החסר בתחליף אחר מאשר אוכל?
אכילה מתוך כאב, תסכול, לחץ או אפילו שמחה, משאיר אותי באותו מצב רק עם שומנים נוספים שמתווספים לגופי. במקום לאכול אפשר לעשות משהו אחר (ולרינה אינספור עצות של מה לעשות כתחליף). ובאמת כשהתחלתי להיות מודעת לכך ובנוסף לקבל הסברים על מה דרוש לגוף שלי כדי לספק את כל צרכיו לתפקוד יעיל, פתאום התחלתי לרדת במשקל מבלי להתעסק יותר מדי עם אוכל.
נפרדתי מהכפייתיות של כללי הדיאטה, אני כבר לא מרגישה ב"עונש" פשוט אימצתי לעצמי אורח חיים בריא יותר. בנוסף, למדתי אצל רינה לקבל את עצמי ולסלוח לעצמי. "שבע ייפול צדיק וקם" – אנחנו בסך הכול בני אדם, וגם אם אכלנו משהו שלא היה כדאי לאכול - אין צורך להתמקד בכישלון, אלא להמשיך מבלי לחזק את רגשי החרטה הגוררים אחריהם רגשות חרטה נוספים.
"קיבלתי טלפון סוער שגרם לי לסערת רגשות. מיד לאחר שניתקתי את השיחה מצאתי את עצמי ליד המקרר, וגם את ארונות המטבח פתחתי מבלי משים, לפתע קול פנימי לחש לי- "רגע, מה את עושה?" מדוע את ניגשת למטבח? האם זהו רעב אמיתי או רגשי? סגרתי את הארונות, יצאתי מהמטבח , והחלטתי להתמודד עם שיחת הטלפון הטעונה באופן אחר! אם הסיטואציה הזו הייתה מתרחשת לפני שהכרתי את רינה וודאי הייתי "מתנפלת" על האוכל מנסה למצוא בו נחמה. אבל היום ב"ה אני יודעת שאפשר להתמודד אחרת.
ח. ב. מירושלים
סיימתי את הנגיסה האחרונה מהפיצה והבטחתי לעצמי "זהו זה! ממחר דיאטה!" אבל כשהגיע המחר
דחיתי את הכוונה הטובה "נו, אם כבר לא הצלחתי, אבל מחר, מחר אני חייבת להתחיל.."
כך יום רודף יום, ושבוע אחר שבוע ובמשך שנים רבות אני באמת מתכוונת להתחיל סוף סוף בדיאטה אבל אף פעם לא מצליחה.
סיימתי את לימודי החינוך המיוחד, נישאתי ונולד לנו ב"ה ילדים, אך עדיין המשכתי בשלי: "ממחר אני מתחילה דיאטה"!
הילדים גדלו ורציתי לצאת לעבודה. בחינוך מיוחד לא עסקתי, חיפשתי משהו אחר, וכך הגעתי לבית "יד לבריאות" והתחלתי ללמוד אצל ד"ר רינה גרנות, מאז ומתמיד עניין אותי נושא התזונה והחלטתי להפוך את ההתעניינות למקצוע. במהלך הלימוד כשהמטרה לקבל לבסוף את התעודה, החלו קילוגרמים רבים להיפרד מגופי. כלל לא עסקנו בדיאטות, אך את ההבנה והידע שצברתי בנושא התחלתי ליישם וב"ה התוצאות בשטח לא אחרו לבוא.
גיליתי שאכילה נכונה היא היא הפתרון להשמנת יתר.
בעבר נטלתי ידיים בבוקר וברכתי ברכה אחרונה בלילה..., בעקבות הלימוד התחלתי לאכול באופן אחר. התחלתי להקפיד על ארוחות מסודרות, על איזון נכון בין אבות המזון- פחמימות, חלבונים, שומנים, ובין הארוחות "הנשנושים"' הפכו לבריאים יותר- שקדים (לא קלויים) פירות, ירקות, יוגורט, והרבה מים.
אם חפיסת שוקולד מאד מפתה אותי אטעם ממנה קובייה אחת או שתיים, אבל לא את חצי החפיסה כמו שהייתי עושה בעבר (הביס השני הוא בדיוק כמו הביס הראשון).
הרגשתי הכללית השתפרה פלאים, ואכן נוכחתי לראות שהתזונה קובעת לא רק כיצד נראה כי אם כיצד נחוש – עצבניים, עייפים, או נינוחים ומלאי מרץ, הגוף שלנו מורכב מאבות מזון, ויטמינים ומינרלים הנמצאים ברוב המזונות שאנו אוכלים.
כדי לספק את האיזון הדרוש לגופינו עלינו לגוון את מזונותינו ולבחור את הטוב והבריא מבין השפע העצום המוגש לפנינו.
במהלך הלימוד הבנתי שבמשך שנים רבות הלעטתי את גופי בקלוריות מרוקנות וגרמתי למחסור רב של סיבים בגופי.
מזון בריא מכיל בתוכו יחד עם הקלוריות את החומרים הדרושים לפירוק קלוריות אלו, ואילו מזון מעובד ומזוקק מכיל את הקלוריות הריקות בלבד. תעשיית המזון המודרנית מאבדת לצערנו רבים ממרכיבי התזונה החיוניים שבמזון ע"י עיבוד, שימור, תוספות סינטטיות, צבעי מאכל ועוד. ובמשך שנים רבות נאלץ גופינו להתמודד עם כל הבעיות הללו ולהמשיך בתפקודו הרגיל.
מוצרי המזון בביתי החלו לשנות צורתם. "למה שלא אתן לילדיי ליהנות ממזון משובח יותר?" חשבתי ויישמתי. במשך שנים הזנתי את בני משפחתי באוכל חסר חיים- קמח לבן, סוכר לבן. והיום ב"ה הם למדו ליהנות מהקמח המלא המכיל בתוכו את הסיבים החיוניים לפעילות הגוף. לכבוד שבת אני אופה חלות מקמח מלא, וגם באמצע השבוע אנו נהנים מכל שאר ה"מלאים"...
לארוחת צהריים לדוגמא, אני מכינה תוספת של בורגול, במקום אורז לבן, משביע הרבה יותר וכמובן עשיר ברכיבים חשובים. אל לנו להתעסק בחשבונות שמים, אבל מאמינה שההוצאות הנוספות שיש על מזון משובח יותר באות על חשבון הוצאות בבית מרקחת.
.